סיפורים
ארבעה עולמות. 30 סיפורים. כל אחד נגמר במקום אחר ממה שהתחיל.
משלים
מלך, גשר, נשר — דמויות שהומצאו בדיוק כדי שתראה בהן את עצמך.
למשל: הסיפור שסיפרו לנשר
6 סיפוריםכל המשלים ←
סיפורי צדיקים
רגע אחד מחייו של אדם גדול — ובו רואים למה הוא באמת היה גדול.
למשל: אני היחיד שלא ניגש
8 סיפוריםכל סיפורי הצדיקים ←
מהיומן שלי
מה שקרה לי, כמו שקרה — כולל הרגעים שלא הייתי בהם הכי טוב.
למשל: כבר החלטתי מי הם
8 סיפוריםהכל מהיומן ←
מהחיים
אנשים אמיתיים, שקרה להם משהו שקשה להאמין לו — ובכל זאת קרה.
למשל: אם תשרוד
8 סיפוריםהכל מהחיים ←
הכול, מהחדש לישן
למה קוראים לי אפרים?
נער בן ארבע עשרה ברחובות בגדאד, שכבר התרחק מהדרך שבה גדל. יום אחד הוא ראה ברחוב את הבן איש חי, ורץ הביתה.
אם תשרוד
בראש השנה תש"ה, במחנה משנה של אושוויץ, אסיר אחד לחש לחסקל טידור: היה איתנו שופר. תקענו. שנה אחת אחר כך, על סיפון ספינה מול הכרמל, הצרור נפתח.
בצד השני של ההר
הרופא היה בצד השני של ההר, והדרך מסביב רחוקה מדי. אחרי שאשתו מתה, דשרת' מנג'הי מכר את העזים, קנה פטיש ואזמל, ועלה על ההר. הכפר צחק עליו.
מה אתה רוצה לעשות בחיים שלך?
בגיל 19 נתן ג'ייקוב אגרוף אחד ברחוב. האיש שמולו מת תשעה ימים אחר כך. שנים לאחר מכן, הוריו של הנרצח פנו אליו בשאלה שהוא לא ציפה לה.
ניפגש באחד בספטמבר
בסוף שנת הלימודים בגטו ורשה, המנהל איחל לתלמידים חופשה נעימה ואמר: ניפגש באחד בספטמבר. שבועות ספורים אחר כך החל הגירוש הגדול.
כדי לוודא שסלחתי
בחור צעיר צעק כל הדרך על הזקן שישב לידו ברכבת. בווילנה הוא גילה מי הזקן. אבל הסיפור לא נגמר בבקשת הסליחה — הוא רק התחיל שם.
שיעור על שרוכים
הוא לימד את הילדים איך קושרים נעליים, ופוטר בגלל זה. עשרים שנה אחר כך מישהו דפק לו על הדלת.
מאסר העולם שלה
האיש שרצח את הבן שלה נשלח ל-25 שנות מאסר. "אני זו שקיבלתי מאסר עולם," אמרה מרי ג'ונסון. שתים־עשרה שנה אחר כך היא ביקשה לפגוש אותו בכלא — ומה שקרה בחדר ההוא לא נגמר שם.
הטבעת בכוס הקרטון
שרה הפילה בטעות את טבעת האירוסין שלה לכוס הקרטון של איש שישב ברחוב. הציעו לו עליה 4,000 דולר. הוא לא מכר. ומה שקרה אחר כך הגיע עד טקסס.
הצעיף הזהוב
מהכלא הוא כתב לאמא שלו תנאי אחד: אם היא רוצה שיחזור, שתתלה בתחנה צעיף זהוב — או שהוא לא חוזר לעולם. עכשיו הרכבת מתקרבת, והוא לא יודע מה מחכה לו בחלון.
הבריחה המושלמת
בגיל עשרים הוא יצא מהבנק עם 215 אלף דולר, ולא נתפס אף פעם. חמישים ושתיים שנה הוא חי בשם אחר — עד ערב אחד מול הטלוויזיה, כשהוא כבר לא היה צריך לספר לאף אחד כלום.
נשאר לי רק השם שלי
כל דפיקה בדלת הקפיצה את יוסף מהמיטה. הסחורה שלו נגנבה, החנות התרוקנה, ואז הוא שמע את הילדים שואלים את אמא שלהם מתי אבא יחזור לחייך.
לא לשם הוא התכוון
המטוס רעד, ריח שרוף באוויר, ונחיתת חירום. הפרופסור למחלות נדירות לא יספיק להרצאה שכולם מחכים לה. הוא שכר רכב והמשיך לבד, בגשם.
למה הוא בחר רחוק
מגרש חניה ריק בשוודיה, שבע וחצי בבוקר, ואלפי מקומות פנויים. השכן תמיד חונה רחוק. יום אחד שאלתי אותו למה.
איפה התחיל הסיפור הזה
שבע־עשרה שנה היא חיכתה לילד. הרופא שנחשב לטוב באירופה הביט בה ואמר: אל תצפי לילדים. היא החזיקה את הדמעות עד שהגיעה הביתה.
לא רציתי לחזור הביתה
כששאלו את אלעד איפה הוא מכין שיעורי בית, הוא תמיד ענה בספרייה. אף אחד לא ידע שהוא לא אהב ספרים — הוא פשוט פחד לחזור הביתה.
הילד שאסף בולים
במשך חודשים מישהו אסף בשביל הילד הזה משהו שהוא אפילו לא ביקש. יום אחד הייתה דפיקה בדלת, ואמא שלו כמעט קפאה במקום.
הילד עם המטוס
אף מורה לא הסכים להיכנס לכיתה הזאת. בחדר המורים כבר קראו לה שדה קרב. ואז הגיע מועמד חדש לשיעור ניסיון, ומטוס מנייר פגע לו בלחי.
מתחת לקש באושוויץ
אם נאצי היה פותח את דלת האורווה באותו רגע, הוא היה נורה במקום. הנער היה בן 16, עמוק בתוך הקש — והוא הסתתר שם כדי להניח תפילין.
לב משטרות של זמן
שבע בבוקר. חני, בת חמש, יושבת בסלון עם מספריים קטנות, ועל השולחן שטר של 200 ושטר של 20. היד שלי כמעט קמה לעצור אותה.
דלת בקומה שבעים
המלך בנה בניין של מאה וחמישים קומות, ונתן למאה שרים שעה אחת להגיע לראש. אחרי חמישים קומות כולם ירדו — חוץ מאחד. בקומה שבעים הוא ראה דלת קטנה.
ה"אני מאמין" מהקרון
לילה שחור, רכבת דוהרת, קרונות עץ סגורים, ואיש אינו יודע לאן. בקרון אחד יושב ר' עזריאל דוד פאסטאג, חסיד ממודז'יץ, ומתחיל לזמר ניגון חדש למילים אני מאמין.
המלך רואה את הלב
מאיר אסף פרוטה לפרוטה כדי לקנות אגרטל, ובשוק נשאר רק אחד ישן. השכן צחק ואמר לו לתת אותו למלך — והוא לקח את זה ברצינות.
מילימטר אחד של אומץ
ג'ק החליק, ורכב של טון וחצי שכב על טוני. אמא שלו יצאה מהמטבח יחפה, הניחה שתי ידיים על המתכת הקרה — והרימה אותו מילימטר אחד. סיפור אמיתי.
אני היחיד שלא ניגש
כל הכיתה נסעה להיבחן אצל הרב שטיינמן, והשאלות היו קלות. אותי הוא שאל שלוש פעמים, ובכל פעם לא ידעתי. בסוף המבחן כולם ניגשו לקבל סוכריה — ואני נשארתי לשבת.
הסיפור שסיפרו לנשר
כל חייו הוא גדל בלול ושמע שהוא מוזר, מסורבל, שלא יצא ממנו כלום. עד שעבר שם חוקר טבע זקן, הסתכל עליו טוב, ולחש לעצמו: זה לא תרנגול.
לשבור כדי להשתחרר
בארמון שמרו על כד חרסינה עתיק, וכל שומר שטעה בניקויו לא יצא משם חי. עד שהגיע זקן אחד, הרים את הכד — ושבר אותו. משל על מה ששומר עלינו בפחד.
כבר החלטתי מי הם
עמדתי ליד הכניסה לרבי מאיר בעל הנס וראיתי בחורים אוספים תרומות בלי שלט ובלי קופה. תוך שניות כבר החלטתי מי הם — ואז ראיתי למי הם נותנים את הכסף.
הגשר שהראש מפחד ממנו
מול גשר חבלים רעוע, הראש כבר הספיק להתרסק מאה פעם. זקן הכפר עוצר לידו ומראה לו שהפחד אינו בגשר — אלא בניסיון לחצות אותו כולו בבת אחת.
המברק ששלחת לעצמך
שני מנהלים נשלחו לאותו מקום וראו בדיוק את אותה מציאות. המברקים ששלחו היו הפוכים.